מוזיאון חניתה, האגף לאמנות עכשווית

09/2007

אוצרת: חנה ברק אנגל

פירוש המילה "קליגרפיה" הוא "כתיבה יפה". כיום שונה תפיסת הקליגרפיה מזו שהייתה נהוגה בעבר. איננו מצפים היום מציירים לצייר דיוקנאות משפחתיים מאחר והצילום מייצג דמיון במהירות ולעיתים אף טוב יותר. הסגלת ציפיות דומה התרחשה ביחס לקליגרפיה. בימנו, איננו חושבים עוד על קליגרפיה כדרך לשמר את מחשבותינו שהרי ההדפסה עושה זאת בהשקעה פחותה ונוח יותר לקריאה. הקליגרפיה, משוחררת מן ה"עול" המסורתי להיות "הטקסט הכתוב", הופכת ל"אמנות הצורות הכתובות" – הכלי הגמיש, האינטימי והישיר ביותר למימוש תנועותיה של נפש האמן.

לוסי אלקויטי יוצרת את צורותיה על ידי שימוש מגוון במכחול. שטיפות באפור בהיר יוצרות אילוזיה של תלת ממד; מסות שחורות גדולות מבליטות דרמה; קוים דקים ושבירים מוסיפים אופי ותנועה. לעיתים היא מרגישה כי רקע לבן, דיו שחור ושטיפות של גוונים שונים של אפור אינם מספיקים והיא מוסיפה אז צבעים: ורודים עדינים, כחולים מתונים.

לוסי רושמת ומציירת דימויים עצובים. עולמה – כמדומה - מלנכולי, מיושב על ידי יצורים מוזרים הבנויים לא מראשים וגפיים אלא מכתמים וקווים – אנטומיה קליגרפית המסרבת להישמע לחוקי הלוגיקה הגשמיים ואינה שחה על מינם של היצורים אלא על מצב רוחם, תוך שהיא מעבירה תחושה זו לצופה. לעיתים, בעבודות מסוימות, אנו מזהים צורה מוכרת – חיפושית – ולמרות שזואולוג אולי לא היה מסוגל לקטלג אותה, המתבונן מרגיש בנוח ב"זיהוי" היצור. עבודות אלו קרובות מאוד לציורי מכחול סיניים ויפניים המהווים "תאומים סיאמיים" לקליגרפיה בתרבויות הללו. החופש בתנועות המכחול, המעברים העדינים בין אפורים, השחורים הדרמטיים, הספונטאניות והאי-מטריאליות של עבודת המכחול יוצרים הרמוניה מושלמת. הגודל והקומפוזיציה המתפרצת מוסיפים ממד מרטיט למטען הרגשי שבעבודות. בסדרת ציורים זו כותבת לוסי אלקויטי את רצף צורותיה האישיות - הקליגרפיות, העדינות והמרגשות.

לאו ריי

הקלק להגדלה