לפעמים בחושך

לוסי אלקויטי

27/11/08- 7/11/08

אותיות הנפש / מרדכי גלדמן

ברקע ציוריה של לוסי אלקויטי מצויה הקליגרפיה הזן בודהיסטית. בין יצירותיה (שאינן מוצגות בתערוכה הנוכחית) מצויות עבודות קליגרפיה באותיות עבריות שבתחתיתן מודפס מעין שיר הייקו. בקליגרפיה הזן בודהיסטית ובשירי ההייקו יש רוח רליגיוזית, והם נועדו לקרב את הצופה לחוויה של ההוויה המוחלטת, של הככות - וביצירות הקליגרפיה של אלקויטי יש מגמה דומה. הן מעניקות למלים ואפילו לאותיות ממשות חומרית מועצמת, וכך הן מעוררות מגע עם ספירה הנמצאת כביכול מעבר לשפה. האותיות העבריות המרצדות ביצירות אלה מזכירות לעתים גם את מעמדן של האותיות בקבלה.

אבל יצירותיה של לוסי אלקויטי המוצגות בתערוכה מפתחות את הז'אנר הקליגראפי הזה, ומסיטות אותו לא מעבר למילים כי אם "מתחת" להן. יש ביצירותיה ייצוגים של חיות, חרקים ועופות המזכירים אותיות אך גם יצורים שבריאתם טרם נשלמה, וכאלה הנתונים בתהליכיה של מטמורפוזה. ביצורים האלה וסביבם יש תמיד כתמים וקווים הצופנים רחשים נפשיים, שכמו לא נכללו בייצוג הניתן לזיהוי. הם מעידים על התפרקותו של הייצוג או על מצב הקודם להתגבשותו כצורה מזוהה, שיש לה שם. לעתים תהליכי המטמורפוזה בוראים יצורים חדשים המורכבים מחלקיהם של כמה ייצוגים שונים.

ציוריה של לוסי אלקויטי אינם לוקחים אותנו אל הריקות המטאפיסית, הקדושה, של ציורי הזן , אלא אל עולם הבריאה המצוי בלא מודע שלנו. הם מראים את המתהווה עוד ועוד מתוך הרוח המרחפת על פני התהום החשוכה. בלא מודע, ייצוגי העצמי והתשוקה מצויים בהתהוות מתמדת. "התהליכים הראשוניים" הפועלים בהם, בוחרים באורחות הייצוג המתגלים בחלומות. ההתקה והעיבוי, מנגנוניהם העיקריים של התהליכים הראשוניים, משתמשים בייצוגים מן המוכן, אך גם יוצרים ישויות כלאיים. לעתים הלא מודע מפרק ייצוגים והורס אותם, ולעתים הוא יוצר מקטעיהם יצורים חדשים. בגלל זיקתן העזה לתהליכי הלא מודע, ניתן לתאר את יצירותיה של לוסי אלקויטי כסוריאליזם ספונטאני.

הרוח החלומית שביצירותיה של לוסי אלקויטי נתונה לקדרות שהצבע השחור מייצג אותה היטב. אבל בתוך הקדרות הזאת יש מעוף יצירתי וכיסופים גלויים ליפה ולמעודן ובעצם אפילו לקדוש. העכירות הטבעית לשלוליות השחורות הנקוות בהן, מאוזנת על ידי צלילות החותרת לשמות, למילים, לאותיות וגם לטוהר של מרחבים לבנים. לעתים האיזון הזה מעורר היזכרות בסיפוריו של קפקא, והחרקים שלה נראים כקרוביהם של החרק שגרגור סמסא התגלגל בו. ההיזכרות הזאת מושפעת גם מיסוד איורי שיש ביצירותיה. הן נראות לעתים כמאיירות נראטיבים מסתוריים, שמעולם לא נכתבו וגם לא יכתבו, ממש כפי שעושים זאת החלומות. השחור השורר ביצירותיה הוא לא רק ייצוג של קדרות תהומית אלא גם של דיו בה כותבים דבר מה.

ליצירותיה של לוסי אלקויטי יש רקע תרבותי, אינטרטקסטואלי, עשיר. זיקתן לזן בודהיזם, לקבלה, לסוריאליזם המערבי ולאקשן פיינטינג מוסיפה להם מורכבות. ועם זאת יש בציוריה גם איכות מקורית: ניתן לחוש בעדן בצד אישי כאוב ודכאוני, ברוך ועידון שמקורם בנשיותה ואפילו במידה של הומור.

מרדכי גלדמן

המשך לגלריה... 

מוזיאון חניתה, האגף לאמנות עכשווית

09/2007

אוצרת: חנה ברק אנגל

פירוש המילה "קליגרפיה" הוא "כתיבה יפה". כיום שונה תפיסת הקליגרפיה מזו שהייתה נהוגה בעבר. איננו מצפים היום מציירים לצייר דיוקנאות משפחתיים מאחר והצילום מייצג דמיון במהירות ולעיתים אף טוב יותר. הסגלת ציפיות דומה התרחשה ביחס לקליגרפיה. בימנו, איננו חושבים עוד על קליגרפיה כדרך לשמר את מחשבותינו שהרי ההדפסה עושה זאת בהשקעה פחותה ונוח יותר לקריאה. הקליגרפיה, משוחררת מן ה"עול" המסורתי להיות "הטקסט הכתוב", הופכת ל"אמנות הצורות הכתובות" – הכלי הגמיש, האינטימי והישיר ביותר למימוש תנועותיה של נפש האמן.

לוסי אלקויטי יוצרת את צורותיה על ידי שימוש מגוון במכחול. שטיפות באפור בהיר יוצרות אילוזיה של תלת ממד; מסות שחורות גדולות מבליטות דרמה; קוים דקים ושבירים מוסיפים אופי ותנועה. לעיתים היא מרגישה כי רקע לבן, דיו שחור ושטיפות של גוונים שונים של אפור אינם מספיקים והיא מוסיפה אז צבעים: ורודים עדינים, כחולים מתונים.

לוסי רושמת ומציירת דימויים עצובים. עולמה – כמדומה - מלנכולי, מיושב על ידי יצורים מוזרים הבנויים לא מראשים וגפיים אלא מכתמים וקווים – אנטומיה קליגרפית המסרבת להישמע לחוקי הלוגיקה הגשמיים ואינה שחה על מינם של היצורים אלא על מצב רוחם, תוך שהיא מעבירה תחושה זו לצופה. לעיתים, בעבודות מסוימות, אנו מזהים צורה מוכרת – חיפושית – ולמרות שזואולוג אולי לא היה מסוגל לקטלג אותה, המתבונן מרגיש בנוח ב"זיהוי" היצור. עבודות אלו קרובות מאוד לציורי מכחול סיניים ויפניים המהווים "תאומים סיאמיים" לקליגרפיה בתרבויות הללו. החופש בתנועות המכחול, המעברים העדינים בין אפורים, השחורים הדרמטיים, הספונטאניות והאי-מטריאליות של עבודת המכחול יוצרים הרמוניה מושלמת. הגודל והקומפוזיציה המתפרצת מוסיפים ממד מרטיט למטען הרגשי שבעבודות. בסדרת ציורים זו כותבת לוסי אלקויטי את רצף צורותיה האישיות - הקליגרפיות, העדינות והמרגשות.

לאו ריי

המשך לגלריה

גלריה עשרים וארבע, תל אביב

03/2006

אוצרת: יהודית קרביצקי

"אם לא אצייר אותה היא תמות. כל עוד לא ציירתי אותה היא קול אילם"

התערוכה מציגה סדרה של עבודות כתמיות המהוות התמודדות עם תהליך ההתעברות וההריון של המעשה האמנותי. הכתם, הצל, הצורה מקננים, מדברים, נעים, מחפשים מוצא ולבסוף מונחים על מצע הציור כמתוך דחף של יצורים הזויים למצוא חיים מחוץ לרחם הניצוד על ידם.

הסיפור הנרקם בין הכתמים דומה כי אינו ניתן לתיאור במילים שאינן דיבור פנימי.  הוא דורש יצירת מערכת אידיוסינקרטית של סימנים אשר תדייק בביטוי, גם אם המטרה בלתי ניתנת להשגה.

בתערוכה עבודות בטכניקה מעורבת המשלבת אקריליק, דיו ועפרון על בד ונייר.

דוריס ארקין

המשך לגלריית תמונות ,קולות אילמים"..

  עבודות שנעשו לתערוכות קבוצתיות בסגנונות שונים וטכניקות שונות:אקריליק,צבעי מים,עפרונות צבעוניים,דיו,קולאג',הכל לפי הנושא והצורך.

לתערוכות קבוצתיות

קרא עוד על תערוכות קבוצתיות בהן לוסי השתתפה